סכסוך על בעלות בכלב – קריטריונים לבדיקה מיהו הבעלים החוקי?
מציאת בעלי חיים ובפרט כלבים נטושים/ אבודים, פרדה וגירושין בין בני זוג וגם ריבוי מקרי גניבות של כלבים ומכירתם לצד שלישי, הם הסיבות העיקריות לסכסוכים הנוגעים לבעלות בבעל החיים. הואיל ומדובר בנושא אמוציונאלי, שברוב המקרים הינו מורכב הן מבחינה עובדתית והן מבחינה משפטית, יש חשיבות רבה הן בהכרת המטריה, על מנת לשאול את השאלות הנכונות בבדיקת המקרה והן בהיכרות של החוק והפסיקה בנושא על מנת לבחון את הנושא ולהגיש תביעה מתאימה בנושא.
בפוסט זה אני אציג בפניכם מספר עקרונות מנחים לבדיקה הנושא, דרך מקרה שהגיעה לפתחי. במקרה הספציפי בית המשפט לא אמר את דברו כי לאחר שהגשתי את התביעה חזרו בהם הלקוחות שלי (למרות שהיו להם סיכויים ממש טובים לזכות בתביעה) מסיבות אישיות שלהם והחליטו לוותר בצער רב על הבעלות בכלב ולמסרו למשפחה שטענה שהיא בעליו החוקים. בכל מקרה עקרונות אלו יפים כמעט לכל מקרה שנוגע לסכסוך משפטי בנושא זה ועל כן אני מציגה אותם כאן.
מדובר בזוג אשר רכש כלב מחנות בצפון הארץ. לאחר רכישתו פנתה בת הזוג לווטרינר פרטי וביקשה ממנו לבצע בדיקת בעלות בכלב לראות שהוא לא שייך לאיש. הווטרינר סרק את הכלב בסורק שבבים, הזין את מספר השבב אותו העלה הסורק במחשב בתוכנה לבדיקת פרטי בעלים, על פי שבב של המרכז הארצי לרישום כלבים אז הופיע על המסך מספר שבב "נקי", קרי ללא שם של בעלים וללא היסטוריית חיסונים. לפיכך אותו וטרינר חיסן את הכלב בחיסון נגד מחלת הכלבת והעביר את הבעלות בכלב על שמה של בת הזוג.
במשך החודשים הבאים לאחר רכישתו הפך הכלב להיות חלק טבעי מהבית. הזוג התאהב בכלב פינק אותו עד אין קץ עשה כל בדיקה חיסון אפשריים ולא החסיר ממנו דבר. לפתע, לאחר חצי שנה לערך התקשרה מישהי שטענה שהכלב נגנב ממנה ושהיא בעליו החוקי שכן הוא היה רשום על שם קרוב משפחתה וגדל אצלה בפועל וכעת על הזוג להשיב לה את הכלב. (להלן: "הטוענת לבעלות") הזוג סרב.
המצב הסתעף והסתבך, הוגשו תלונות הדדיות במשטרה (שכידוע כבר אינה מטפלת במקרים מסוג זה) , עד שהזוג נדרש לעשות מעשה משפטי, על מנת להבטיח את בעלותו בכלב ולהפסיק את הדרישות וההטרדות מן הטוענת לבעלות בכלב ומשפחתה.
לפיכך, הגשתי לבית המשפט תובענה למתן סעד הצהרתי לפיו, בת הזוג הינה הבעלים החוקי של הכלב וכן ביקשתי צו מניעה קבוע אשר יאסור על הטוענת לבעלות ו/או כל גורם אחר מטעמה ו/או גורם רשותי אחר להעביר את הרישום בכלב על שם הטוענת לבעלות ו/או להטריד את בני הזוג ולהפעיל מניפולציות איומים ולחצים.
בגלל שיש הרבה מקרים מסוג זה בוורסיות שונות, חשוב לי להביא בפניכם מספר עקרונות שהועלו בתביעה, שהם רלוונטיים לכל סכסוך שקשור לבעלות בכלב והם:
1. בדיקת בעלות של הבעלים הקודם –על הטוען לבעלות בכלב להוכיח במסמכים שהוא הבעלים הרשום או לפחות שהוא רשום בהיסטוריית הבעלות כבעליו החוקי של הכלב. מי שעוקב אחרי הפוסטים שלי יודע שכלב מוגדר כנכס מטלטל (נע), בעל ערך כספי שניתן לרכוש בו זכויות קנייניות, ושהחזקתו מחייבת רישום זכויות במרכז הארצי לרישום כלבים, בין השאר לצורך הוכחת בעלות בו כאמור בחוק להסדרת הפיקוח על כלבים והתקנות שהוצאו מכוחו.
סעיף 2(א) לחוק להסדרת הפיקוח על הכלבים (להלן: "החוק") קובע שאדם לא יחזיק בכלב שגילו עולה על שלושה חודשים, אלא אם כן ברשותו רישיון בר תוקף ואילו התקנות שהוצאו מכח החוק קובעות מה הקריטריונים לקבלת רישיון החזקה בכלב שאינו מוגדר כמסוכן והן: שהגיל המינימאלי של המבקש להיות בעליו של כלב יהיה 16 שנים, שהמבקש להיות בעליו של הכלב לא הפר תנאים ברישיון החזקה בכלב זה או אחר, שלדעת הווטרינר העירוני מונעים ממנו להחזיק בכלב ושהמבקש להיות בעליו של הכלב לא הורשע בעברות המנוגדות לחוק להסדרת הפיקוח על הכלבים, חוק צער בעלי חיים וסעיפים רלוונטיים בחוק העונשין.
מכאן אנו רואים שרישיון ההחזקה אשר ניתן לבעליו של כלב מיועד להינתן לאדם ספציפי אשר מבקש להיות לבעליו החוקי והרשמי ואשר עומד בקריטריונים לקבלת מתן רישיון.
במקרה הסכסוך הקונקרטי במשך כל הזמנים הרלוונטיים בהם טענה הטוענת לבעלות, שהכלב היה בחזקתה, לא נרשם הכלב על שמה (אלא כאמור על שם קרוב משפחתה) ואף אם החזיקה בו בפועל כפי טענתה, היא החזיקה בו שלא כדין, באשר לא קיבלה רישיון החזקה ספציפי. לאחר שהובהר לטוענת לבעלות שהרישיון הינו פרסונאלי, היא ניסתה לגייס את קרוב משפחתה למלאכה ואולם גם צעד זה לא היה יכול לשנות הרבה מהמצב המשפטי כפי שיפורט בעקרון המנחה השני.
2. רישיון החזקה של הבעלים הקודם נשלל טרם רישום בעלותה של בת הזוג בכלב - סעיף 6(א) לחוק מאפשר לווטרינר העירוני לשלול רישיון החזקה בכלב מטעמים שונים כמפורט בסעיף ותקנה 6 לתקנות. לאחר שמבוטל הרישיון ההחזקה בכלב אין לבעליו של הכלב זכות חזקה בו והוא נחשב לכלב ללא בעלים יש להעבירו להסגר העירוני וניתן למסרו לגורמים המפורטים בתקנות או להמיתו.
במקרה הספציפי בניסיון להוכיח את בעלותה בכלב, העבירה הטוענת לבעלות לבני הזוג כרטסת רישום מ"מרכז לרישום כלבים"; אלא שעיון בכרטיס העלה שבמאי 2013 טרם רכשו בני הזוג את הכלב, נשלל רישיון ההחזקה של קרוב המשפחה בתחנת ההסגר בעירו, ככל הנראה לאור העובדה שהכלב נתפס משוטט ו/או נשך בהיותו משוטט ,מספר פעמים.
לפיכך, טרם העברת הבעלות בכלב על שם בת הזוג, לכלב לא היו בעלים רשומים והוא נחשב ככלב ללא בעלים על כל המשתמע מכך.
3. זכות קניינית של בני הזוג גוברת על זכותה של הטוענת לבעלות - מכח סעיף 34 לחוק המכר - סעיף 34 לחוק המכר, אשר כותרתו היא "תקנת השוק" מסדיר את תקנת השוק במיטלטלין וקובע:
"נמכר נכס נד על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה הייתה במהלך הרגיל של עסקיו, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בממכר אף אם המוכר לא היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו כאמור, ובלבד שהקונה קנה וקיבל אותו לחזקתו בתום-לב"
כאמור כלב נחשב לנכס מטלטל ולכן סעיף 34 לחוק המכר חל עליו . הסעיף קובע תנאים מצטברים לקבלת הגנה במטלטל שנקנה לאחר שנגנב וקובע שזכותו הקניינית של הרוכש גוברת על זכותו של הבעלים המקורי ממנו נגנב הרכוש; אך זאת רק לאחר שעמד הרוכש בקריטריונים המצטברים הבאים: הרוכש: פעל בתום לב סובייקטיבי, שילם את התמורה שנקבעה לשם ביצוע העסקה וקיבל את הנכס לחזקתו והמוכר של הנכס הספציפי עוסק במכירת נכסים מסוג הממכר, והעסקה נעשתה במהלך עסקיו הרגיל;
במקרה זה, הטוענת לבעלות בכלב טענה שהכלב נגנב כשהיה בחזקתה. לפיכך אף אם היה נכון הדבר, בני הזוג עמדו בכל התנאים הקבועים בדין [שהרי הם קנו את הכלב בתום לב (ואף בדקו שאדם אחר אינו בעליו בסמוך למועד הקניה), שילמו את התמורה עבורו , קיבלו את הכלב לידיהם ואף רשמו אותו בסמוך למועד הקניה על שם בת הזוג ואילו המוכר, מוכר כלבים במסגרת הפעלת חנות בעלי חיים שבבעלותו.] ומכאן שהם בעליו החוקי של הכלב.
4. הקשר העמוק והאמיץ שנרקם בין הזוג לכלב - בשנות ה-90 של המאה הקודמת החלה מתגבשת תפיסה לפיה בעלי החיים הינם יצורים חיים שנשמתם באפם ולפיכך הינם בעלי זכויות מסוימות להבדיל מנכסים דוממים. תפיסה זו נתנה ביטוייה בחוקים רבים בהלכות שונות ובינהן הלכות מפתח של בית המשפט העליון ולכן שבית המשפט עוסק בסוגיה מסוג זה עליו להתייחס גם לאספקט זה או במילים אחרות עליו לבדוק איפה יהיה לכלב יותר טוב. בתביעה הועלתה ההשוואה המתבקשת בין הבתים וכמובן נטען שאצל בני הזוג יהיה לכלב יותר טוב.
כאמור בתחילת הפוסט, לאחר שהגשתי את התביעה ולמרות שהיה לבני הזוג סיכוי נהדר לקבל את הסעדים שהם ביקשו בתביעה, החליטו בני הזוג מסיבות אישיות וללא קשר לאמור בתביעה לוותר על הבעלות בכלב ולהשיבו למשפחת הטוענת לבעלות ולכן ביצענו העברה מסודרת לטוענת הבעלות ומשפחתה והגשנו בקשה משותפת למחיקת התביעה.
הטוענת לבעלות למדה בדרך הקשה והכואבת מדוע צריך לרשום את הכלב כדין על שמה וכיצד להחזיקו על מנת שמקרה מסוג זה לא ישנה. במקרה הזה אומנם המחזיקים החוקיים בכלב ויתרו על הבעלות בו אך אם הם היו ממשיכים בהליך, קרוב לוודאי שהטוענת לבעלות ומשפחתה לא היו יכולים להחזיק יותר בכלב. אני פונה לכל המחזיקים בכלב באשר הם ומבקשת להסדיר את נושא הבעלות והקפידו כל שנה לחדש את רישיון ההחזקה בכלב. מעבר לעובדה שזו חובה חוקית זו הדרך היחידה להוכיח בעלות כדין בכלב במצבים מסוג זה.