כתבות

דף זה מרכז כתבות מאת סיון רובין נוה בנושאים אקטואליים הקשורים במשפט ובעלי חיים.

חתולי רחוב (טרילוגיית כתבות העוסקות בחתולי רחוב)

האכלת חתולי רחוב – מותר או אסור? היכן? ובאיזה אופן?

אין כל חוק ראשי ו/או פסיקה במדינת ישראל אשר אוסרים על האכלת חתולי רחוב בשטחים ציבורים! כלומר בשטחים רשותיים השייכים לנחלת הכלל.

חריג לכך ניתן למצוא במספר חוקי עזר עירוניים ברשויות שונות האוסרות על האכלת חתולים באופן הגורם למטרד תברואתי.

למשל בעיר ירושלים קיים חוק עזר עירוני לירושלים (פיקוח על כלבים וחתולים), התשל"ח -1978. בעבר אסר החוק להאכיל כלבים וחתולים ברחוב ואולם שלושה כתבי אישום שהוגשו נגד שלוש מאכילות חתולי רחוב (ת"פ 897/01 מ"י נ' יורובסקי ואח') בוטלו על ידי בית משפט לעניינים מקומיים בירושלים (הדן בשלושתם), לאחר שכבוד השופט מ.סובל קבע כי "לצורך הוכחת אשמתו של אדם ... (בעברה על סעיף האוסר על האכלת כלבים וחתולים בהתאם לחוק- ס.נ.) אין המאשימה יכולה להסתפק בהוכחת העובדה שהוא האכיל כלב או חתול ברחוב, אלא עליה להיכבד ולהוסיף ולהוכיח שאותה האכלה יצרה מפגע תבראותי או פגעה באופן קשה וחמור ברווחת הציבור". לאחר מתן פסה"ד תוקן החוק ובשנת 2003 הוספה לסעיף סיפא, לפיה אסורה האכלה "...באופן הגורם למפגע". כאשר "מפגע" הוגדר בסעיף הגדרות כ"לכלוך, זוהמה, הצטברות שאריות מזון או כתמי שומן, או כל הפרעה למעבר עוברי אורח;"

האיסור לפגוע בחתולי רחוב

התעללות/פגיעה בבעלי חיים, כל שכן, בחתולי רחוב בכל דרך שהיא, אסורה בתכלית ומהווה עברה על חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) התשמ"ד – 1994 (להלן: "החוק" או "חוק צער בעלי חיים"). העונש המירבי הניתן על פי החוק הינו עד 3 שנות מאסר.

פגיעה בחתולי רחוב שכיחה אצל שתי קבוצות עיקריות:

קבוצה אחת מורכבת לרוב מנערים בריונים, אשר מכלים זעם, תסכול ושיעמום בחתולי רחוב שהינם יצורים חסרי ישע, הזמינים ביותר להתעללות. אין צורך להכביר במילים בעניין. רובנו נתקלנו במעשי הזוועה, המבחילים, אשר לדאבון רובנו נעשים, מצולמים ומועלים לרשת באופן תדיר. מעשים אלו מהווים התעללות גרידא ומנוגדים לסעיף 2(א) לחוק צער בעלי חיים .

מקור חובתן של העיריות לעקר/לסרס את חתולי רחוב

חתולי הפקר/רחוב - כשמם כן הם: הם חיים ברחוב, בשטחה של הרשות המוניציפאלית, ואינם מצויים בבעלותו של אף אדם ספציפי. אין חולק על כך, שמספרם של חתולי הרחוב ההולך וגדל מהווה בעיה, הן משום שהם חשופים לסבל הרב הכרוך בחיי הרחוב (רעב, התעללות, דריסות וכו'), והן משום שתושבים רבים רואים בהם מטרד.

רשויות מוניציפאליות רבות מתנערות מאחריות, ולא דואגות לעקר ולסרס את חתולי הרחוב כלל או לא באופן מספק. לצידן ישנן מספר רשויות, אשר לקחו את הנושא ברצינות רבה. הן הקצו לכך תקציבים מכובדים, והן עובדות באופן שיטתי וסדור. אין ספק, שמאמציהן ישאו פרי בעתיד הלא רחוק.

לעיריות מחלקות שונות, ביניהן מחלקה וטרינרית אשר אמונה על בריאות הציבור - מחד גיסא, ועל רווחתם של בעלי חיים (ובכלל זאת חתולי הרחוב שבשטחן), בעיקר באמצעות אכיפת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) התשנ"ד – 1994 ( להלן "חוק צער בעלי חיים" או "החוק") והתקנות שהותקנו מכוחו - מאידך גיסא.