facebook    

שחיתות ברשות - והפעם פקח עירוני גונב כלבה גזעית!

לפני מספר חודשים הגיש לקוח שלי תלונה במשטרה על כך שפקח עירייה, במסגרת תפקידו, גנב את כלבתו - גורה גזעית מסוג רועה גרמני, שברחה מחצר הבית שלו.

הפקח, נחקר תחת אזהרה בגין החשדות המיוחסים לו, אך גורמים במשטרת ישראל החליטו לסגור את התיק מסיבה של שימו לב!, "עבריין לא נודע".

אותו לקוח פנה אלי ושאל בעצתי. הסברתי ללקוח, שקודם יש להגיש ערר למשטרה ולדרוש את פתיחת התיק לשם השלמת החקירות הנחוצות, והעברת התיק ליחידת התביעות במשטרה או בפרקליטות, לשם הגשת כתב אישום.לאחר שהפקח יורשע,יהיה קל יותר,להגיש נגדו תביעה אזרחית בדבר הנזקים ועוגמת הנפש,שנגרמו כתוצאה מגניבת הכלבה.

מה קובע סעיף 284, לחוק העונשין שכותרתו, מרמה והפרת אמונים?

"עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו - מאסר שלוש שנים."

מדוע הפקח עבר על סעיף החוק?

כשפקח עירוני רואה כלב משוטט,עליו לתפסו ולהעבירו להסגר הרשותי. אם הוא משובב (קרי יש לו שבב) עליו לידע את בעליו על עצם התפיסה בסמוך לתפיסתו ושימתו בהסגר. אם הכלב אינו מסומן, הוא נחשב ככלב ללא בעלים ואז רק לווטרינר הרשותי יש הסמכות לקבוע לאחר 7 ימים ממועד תפיסתו לאיזה גורם יש למסרו, אם בכלל.

יודגש כי עבודתו של הפקח כוללת בין היתר, תפיסת כלבים והבאתם להסגר הרשותי. לפיכך החוק, הנהלים ונורמות ההתנהגות הנהוגות,קשורים בקשר ישיר והדוק לליבת עבודתו של הפקח ואינם מהווים משום פעולות צדדיות או אזוטריות להן לא יכול היה הפקח להיות מודע.

במקרה זה, במועד הרלוונטי לביצוע העבירה, הכלבה הייתה עודנה גורה ולכן טרם שובבה (על פי חוק, חובה לשים לכלב שבב, רק בגיל 3 חודשים). לפיכך לאחר שנתפסה,היה על אותו פקח לפעול להעברת הכלבה להסגר העירוני למשך 7 ימים.

אדם מצוי במצב של חשש לניגוד עניינים אישי כאשר הוא עוסק, במסגרת מילוי תפקידו, בנושא שיש לו (או לאדם קרוב אליו) עניין בו, והוא יכול לעשות שימוש בסמכויות הנתונות לו במסגרת התפקיד להעדיף את ענייניו האישיים או ענייניהם האישיים של אנשים אחרים על פני מילוי תפקידו כהלכה.

במקרה דנן על מנת להוציא לפועל את האינטרס האישי של הפקח, שהוא העברת כלבה גזעית אותה נקרא לתפוס במסגרת עבודתו, לקרוב משפחה או לשם הפקת רווחים ממכירתה לצד ג', הפקח בחר במודע לפעול בניגוד לחוק כנ"ל, לא להעביר את הכלבה להסגר העירוני, לא לדווח על עצם תפיסתה וכן לשקר לווטרינר הרשותי,לבעלי הכלבה ולמשטרה וזאת כאשר הוא מצוי בחקירה תחת אזהרה!

מעבר לכך, בחקירתו, שהייתה ממילא רווית סתירות מהותיות ושקרים, הודה הפקח בביצוע עברה ובכך שפעל לא כשורה, במסגרת תפקידו.

כמו כן, הפקח עבר על סעיף נוסף בחוק העונשין – "גניבה בידי עובד ציבור", באשר הפקח בהיותו עובד מטעם הרשות ניכס לעצמו במסגרת עבודתו כלבה גזעית יפה ומטופחת ששווייה 9,000 ₪, וזאת כאשר ידע שהיא מצויה בבעלותו של פלוני, חרף העובדה שלא הייתה מסומנת. (הפקח הכיר את הבעלים. כמו כן הכלבה הייתה עם קולר ומטופחת).

לאחר מספר שבועות ממועד הגשת הערר, קיבלתי תשובה לפיה הוחלט לקבל את הערר ולהחזיר את התיק להמשך חקירה ולפני מספר ימים נתבשרתי כי הוחלט להגיש נגד הפקח כתב אישום!

ידוע לכל כי מדינתנו נגועה בשחיתויות שונות ומשונות. גם בעלי חיים סובלים מהרעה החולה הזאת בכל מיני מישורים.לדאבוני,גניבות בעלי חיים על ידי בעלי תפקיד ציבורי, מסוג זה נפוצות מאוד. ישנם פקחים, אשר מנצלים את שעות העבודה כדי לסייר ברחובות הרשות ולראות כיצד הם מפיקים רווחים מעבודתם האמיתית, שהיא גניבת בעלי חיים משוטטים ואף כאלה המצויים בתוך החצר ומכירתם לגורמים שלישיים. לרוב אין ראיות ובעל החיים ובעליו נפרדים לצמיתות בשל בצע כסף. לכן, מקום בו יש ראיות, כמו במקרה דנן, אסור להרפות ויש לפעול למיצוי הדין נגד החשודים במעשה וזאת גם למען יראו וייראו.

אסכם בדבריו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרון ברק, העומדים על חומרתה של עבירת הפרת האמונים ועברות שיש בהם ניגוד עניינים באופן כללי:

"[...]חשוב הוא להדגיש כי עובד הציבור הוא נאמן הציבור; [...] כי הגשמתם של אלה מחייבת התנהגות על פי הדינים והנהלים, שמירה על אמון הציבור בעובדי הציבור ועל טוהר פעולותיהם.... עובד ציבור המפר אמונים מכרסם בעבותות הקושרות אותנו כבני חברה אחת. הוא מפר את האמון של פרט לפרט, ושל הפרט לשלטון. הוא מעודד זלזול ברשויות הציבור ובעובדי הציבור. הוא מטפח ציניות כלפי רשויות המינהל וכלפי הסדר החברתי הקיים. הוא פוגע באמון של הפרט בתפקודו של הכלל ובכך מערער את היציבות החברתית." (דנ"פ 1397/03, מדינת ישראל נ' שמעון שבס דינים עליון, כרך ע, 10)