facebook    

מאמרים

דף זה מרכז מאמרים מקצועיים מאת סיון זבולון-נוה בנושאים משפטיים הקשורים בבעלי חיים.

שלושת התיקונים החשובים ביותר שהוכנסו לחוק צער בעלי חיים, במסגרת התיקון החדש

חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד – 1994, (להלן: "החוק"), הינו חוק,אשר קובע איסור מסגרת,האוסר לצער ו/או להתאכזר ו/או להתעלל בבעלי חיים, כמו גם עברות ספציפיות ואת העונש על העובר על סעיפי החוק; החוק גם קובע בין היתר סמכויות פיקוח, אכיפה ותפישת בעלי חיים בהם נעברה עברה ועוד עניינים רלוונטיים בנושא.

בפוסט זה אני אציג את התיקונים החשובים שנעשו, במסגרת תיקון 9 לחוק, ופורסמו בתחילת ינואר 2014 בספר החוקים.

סכסוך על בעלות בכלב – קריטריונים לבדיקה מיהו הבעלים החוקי?

מציאת בעלי חיים ובפרט כלבים נטושים/ אבודים, פרדה וגירושין בין בני זוג וגם ריבוי מקרי גניבות של כלבים ומכירתם לצד שלישי, הם הסיבות העיקריות לסכסוכים הנוגעים לבעלות בבעל החיים. הואיל ומדובר בנושא אמוציונאלי, שברוב המקרים הינו מורכב הן מבחינה עובדתית והן מבחינה משפטית, יש חשיבות רבה הן בהכרת המטריה, על מנת לשאול את השאלות הנכונות בבדיקת המקרה והן בהיכרות של החוק והפסיקה בנושא על מנת לבחון את הנושא ולהגיש תביעה מתאימה בנושא.

הכלב נשך או גרם לפגיעת גוף. מה עושים?

מורה נבוכים לבעלי הכלבים

לא אחת מתעוררת סיטואציה בה נטען כי כלב גרם לפגיעת גוף לצד שלישי (לאדם אחר ואף לכלב אחר). הטענות השכיחות ביותר מסוג זה הן,כי הכלב נשך או שרט, אך גם יכולות לעלות טענות נוספות בדבר פגיעה ישירה (לדוגמא במקרה בו הכלב קפץ והדף ארצה את הניזוק) ואף בדבר פגיעה עקיפה (לדוגמא במקרה של נפילה שנגרמה כתוצאה מאיבוד עשתונות, לאחר שכלב דהר לכיוון הניזוק). במאמר זה אסקור מהם אותם שלושת הפרמטרים,אותם צריך להוכיח הניזוק, לשם קבלת הפיצוי המבוקש על ידו בגין פגיעתו הנטענת.

האם טענות מצד שכנים בדבר מטרדי רעש וריח, יכולים להוות עילה לשלילת רישיון להחזקת כלב?

ברשויות רבות קיימים חוקי עזר עירונים הקובעים כי וטרינר רשותי יכול לשלול את רישיון ההחזקה בכלב או לא לאשרו מחדש (הרישיון הינו שנתי), כיוון שהכלב מקים רעש שהוא מפגע לשכנים ומן הטעם שאופן החזקת הכלב גורם או עלול לגרום למפגע תברואתי או לסיכון בריאות הציבור. עוד קובעים חוקי עזר עירוניים רבים כי הוטרינר הרשותי רשאי להגביל את מספר החתולים והכלבים שבהחזקת אדם אחד, אם הם מהווים מטרד או מפגע תברואתי.
רובם של חוקי העזר שאבו את סמכותם זו וכן את נוסח חוק העזר העירוני מ"חוק עזר לדוגמה לרשויות מקומיות (פיקוח על כלבים וחתולים) תשנ"ו-1996", אשר פורסם ע"י שר הפנים והציע הסדרים חלקיים להחזקתם של כלבים לרשויות אשר תאמצנה חוק עזר זה.

אגרה נוספת של 300 ₪ בעד חידוש רישיון להחזקת כלב שאינו מסורס או מעוקר - התיקון לחוק להסדרת הפיקוח על כלבים

בתחילת ינואר 2013 נכנסו לתוקפם סעיפים 20 (ג) ו 20(ד) לחוק להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ג, 2002, אשר קובעים כי על בעליו של כלב שאינו מעוקר או מסורס תוטל אגרה חריגה נוספת בסך של 300, למעט מקרים חריגים המצוינים בסעיף 20(ד).

מטרתו של סעיף 20(ג) לחוק הינה לעודד את בעלי הכלבים, לעקר לסרס את הכלבים המצויים בבעלותם ובכך לגרום לצמצום הילודה וכמויות הכלבים הרבות, אשר מגיעים בכל שנה לרחוב, לעמותות, להסגרים הרשותיים ושם חיים באומללות או מוצאים את מותם.

נטישת בעלי חיים – עברה על פי חוק!

סעיף 2א'(א) לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד - 1994 (להלן: "החוק") קובע את האיסור לנטוש בעל חיים ולשונו כדלהלן:

"לא ייטוש בעלים של בעל חיים, או אדם שבעל חיים נמצא ברשותו או באחריותו (בחוק נקרא- מחזיק) את בעל החיים."

הסעיף נוקט בלשון "בעל חיים" ומכאן שהחוק חל על כלל בעלי החיים (על פי החוק, בעל חיים מוגדר כ"בעל חוליות למעט אדם"),שהוחזקו על ידי אדם ואשר לא יוכלו לספק את צרכיהם בעצמם באם ינטשו. החל מחיות מחמד וכלה בחיות משק שננטשו בשל סיבות שונות (גיל, מין, מחלות בהם נדבקו) ולא ידעו כיצד לשרוד בכוחות עצמן, על אף ובשל העובדה שהוחזקו בתנאי שבי קשים.

ואולם בפרקטיקה הצעת חוק זו הועלתה, לאור "אין ספור מקרים בהם ננטשות ונזרקות חיות בית (כלבים וחתולים בפרט) על ידי בעליהם, חיות אשר הורגלו למגורים בבית עם משפחה, ואשר אינן עוד מסוגלות לדאוג לעצמן בחוץ. חיות אלו נידונו למוות ומחלות." כך נכתב בהצעה לתיקון החוק של חבר הכנסת יולי-יואל אדלשטיין מיום 8.4.2004.

התעללות בבעלי חיים בראי המשפט

בשנת 1994 חוקק חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד 1994. (להלן: "חוק צב"ח"). החוק נתן ביטוי להתייחסות המחמירה של המחוקק והציבור לתופעת ההתעללות וההתאכזרות כלפי בעלי חיים וזאת באמצעות חיקוק חוק אשר יוחד לעניין זה והחמרת הענישה על עברות אלו מחודש מאסר לשנת מאסר (העובר על הוראות 2א', 3 ו 4 לחוק) או לעד 3 שנות מאסר (לעובר על סעיף 2 לחוק).

החוק ביטל את סעיף 495 לחוק העונשין, התשל"ז 1977 (להלן: "חוק העונשין") אשר הטיל כאמור עונש של חודש מאסר בגין התאכזרות כלפי בעלי חיים ואולם השאיר על כנו את סעיף 451 לחוק העונשין - היזק לבעל חיים- המטיל עונש של עד שלוש שנות מאסר על "ההורג חיה הניתנת להיגנב או חובל בה, פוצעה או מפעיל עליה רעל, במזיד ושלא כדין..."

חתולי רחוב (טרילוגיית כתבות העוסקות בחתולי רחוב)

האכלת חתולי רחוב – מותר או אסור? היכן? ובאיזה אופן?

אין כל חוק ראשי ו/או פסיקה במדינת ישראל אשר אוסרים על האכלת חתולי רחוב בשטחים ציבורים! כלומר בשטחים רשותיים השייכים לנחלת הכלל.

חריג לכך ניתן למצוא במספר חוקי עזר עירוניים ברשויות שונות האוסרות על האכלת חתולים באופן הגורם למטרד תברואתי.

למשל בעיר ירושלים קיים חוק עזר עירוני לירושלים (פיקוח על כלבים וחתולים), התשל"ח -1978. בעבר אסר החוק להאכיל כלבים וחתולים ברחוב ואולם שלושה כתבי אישום שהוגשו נגד שלוש מאכילות חתולי רחוב (ת"פ 897/01 מ"י נ' יורובסקי ואח') בוטלו על ידי בית משפט לעניינים מקומיים בירושלים (הדן בשלושתם), לאחר שכבוד השופט מ.סובל קבע כי "לצורך הוכחת אשמתו של אדם ... (בעברה על סעיף האוסר על האכלת כלבים וחתולים בהתאם לחוק- ס.נ.) אין המאשימה יכולה להסתפק בהוכחת העובדה שהוא האכיל כלב או חתול ברחוב, אלא עליה להיכבד ולהוסיף ולהוכיח שאותה האכלה יצרה מפגע תבראותי או פגעה באופן קשה וחמור ברווחת הציבור". לאחר מתן פסה"ד תוקן החוק ובשנת 2003 הוספה לסעיף סיפא, לפיה אסורה האכלה "...באופן הגורם למפגע". כאשר "מפגע" הוגדר בסעיף הגדרות כ"לכלוך, זוהמה, הצטברות שאריות מזון או כתמי שומן, או כל הפרעה למעבר עוברי אורח;"

האיסור לפגוע בחתולי רחוב

התעללות/פגיעה בבעלי חיים, כל שכן, בחתולי רחוב בכל דרך שהיא, אסורה בתכלית ומהווה עברה על חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) התשמ"ד – 1994 (להלן: "החוק" או "חוק צער בעלי חיים"). העונש המירבי הניתן על פי החוק הינו עד 3 שנות מאסר.

פגיעה בחתולי רחוב שכיחה אצל שתי קבוצות עיקריות:

קבוצה אחת מורכבת לרוב מנערים בריונים, אשר מכלים זעם, תסכול ושיעמום בחתולי רחוב שהינם יצורים חסרי ישע, הזמינים ביותר להתעללות. אין צורך להכביר במילים בעניין. רובנו נתקלנו במעשי הזוועה, המבחילים, אשר לדאבון רובנו נעשים, מצולמים ומועלים לרשת באופן תדיר. מעשים אלו מהווים התעללות גרידא ומנוגדים לסעיף 2(א) לחוק צער בעלי חיים .

מקור חובתן של העיריות לעקר/לסרס את חתולי רחוב

חתולי הפקר/רחוב - כשמם כן הם: הם חיים ברחוב, בשטחה של הרשות המוניציפאלית, ואינם מצויים בבעלותו של אף אדם ספציפי. אין חולק על כך, שמספרם של חתולי הרחוב ההולך וגדל מהווה בעיה, הן משום שהם חשופים לסבל הרב הכרוך בחיי הרחוב (רעב, התעללות, דריסות וכו'), והן משום שתושבים רבים רואים בהם מטרד.

רשויות מוניציפאליות רבות מתנערות מאחריות, ולא דואגות לעקר ולסרס את חתולי הרחוב כלל או לא באופן מספק. לצידן ישנן מספר רשויות, אשר לקחו את הנושא ברצינות רבה. הן הקצו לכך תקציבים מכובדים, והן עובדות באופן שיטתי וסדור. אין ספק, שמאמציהן ישאו פרי בעתיד הלא רחוק.

לעיריות מחלקות שונות, ביניהן מחלקה וטרינרית אשר אמונה על בריאות הציבור - מחד גיסא, ועל רווחתם של בעלי חיים (ובכלל זאת חתולי הרחוב שבשטחן), בעיקר באמצעות אכיפת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) התשנ"ד – 1994 ( להלן "חוק צער בעלי חיים" או "החוק") והתקנות שהותקנו מכוחו - מאידך גיסא.